התמודדות עם אכילה רגשית

ללא ספק אחד מהנושאים הכי מדוברים בתקופה האחרונה ובהחלט אחת התופעות היותר נפוצות שיש בקרב אנשי המערב. אכילה רגשית.

בגדול, אכילה רגשית קורית בכל פעם שאנחנו אוכלים שלא מתוך רעב פיזי.

אבל לפני שנשמיץ אותה, כדאי לדעת שאכילה רגשית היא דבר אנושי ומאוד הגיוני. הרי עוד בינקות התנחמנו בציצי או בקבוקי שהתלוו לחום ואהבה רק מעצם היותם מרגיעים, גם בלי שהיינו רעבים באמת.

אז מה הבעיה בלהתנחם קצת לפעמים?

לכאורה זו באמת לא בעיה גדולה

אבל כשזה הופך להיות הרגל קבוע, נוצרת תלות אוטומטית ששולחת אותנו לפתוח ארונות ומקרר בכל פעם שהצורך בנחמה עולה.

ואז זה הופך להיות על בסיס יומי, שלא לומר כמה פעמים ביום, שלא לומר שכבר אין לנו מושג ממה אנחנו מתנחמים בכלל ומה אנחנו מרגישים כבר, והכל מעורפל וממוסך.

ובמצב הזה העלות כבר גבוהה יותר מהתועלת. והגוף מתחיל להגיב- בכבדות, בעייפות, בנפיחות, בהשמנה ועוד.

בואו נכיר את המנגנון שקורה באכילה רגשית:

קורה לנו משהו ---> יש רגש שעולה ---> אחריו עולה רצון לטשטש את אותו הרגש ---> ואז מגיע ה"בא לי".

אצל רוב האנשים החלק של הרגש נשאר בתת מודע, ועוד לפני שהם ישימו לב לזה הם יהיו כבר עמוק בתוך חווית האכילה. הדבר קורה באופן מאוד אוטומטי, בלי מחשבה.

מה עושים כדי לשנות את זה?

הדבר הראשון והכי חשוב הוא לצאת מהאוטומט של הפעולה הזאת. לעצור.

זאת אומרת, להבין מיד שאתם לא סתם רוצים לאכול, ושיש משהו עמוק יותר שגורם לכם לרצות לעשות את זה. רגע לתת לעצמכם ברקס והזדמנות לחשוב על מה זה יושב.

כי קיים בכם איזשהו רגש שמוביל אתכם לרצות לטשטש אותו באמצעות אכילה.

אז בשלב השני תנסו להבין, מה אני מרגיש/ה עכשיו?

תסכול?

עצב?

פחד?

אכזבה?

יו ניים איט. זה שלכם ואיתכם. (אגב- שיעמום לגמרי יכול להיות ה"אירוע" שהוביל לרגשות שליליים).

היכולת לזקק את הרגש שעלה למילה מדויקת, קריטית להצלחה שלכם.

להתמודד עם רגש נשמע מפחיד נכון? אבל האמת היא שבפועל כשאנחנו מבינים על מה החוסר שקט שלנו יושב יש בזה משהו מרגיע, במיוחד כשעושים את זה לאורך זמן, להתמודד עם רגש זה בעצם לתת לו להיות בנו כמו שהוא, וככה הוא יוכל לחלוף הרבה יותר מהר משנדמה לנו.

✓ אז הגעתם לרגע הזה ביום שאתם מחפשים אוכל שלא מתוך רעב,

✓ הצלחתם לעצור כדי לצאת מהאוטומט,

✓ הצלחתם להבין מה קרה ומה אתם מרגישים שגורם לכם לרצות לאכול,

ועכשיו אתם צריכים לבחור. לאכול או לשחרר?

ככל שתתרגלו את היציאה מהאוטומט, העצירה והמחשבה על מה קורה לכם, ככה ילך ויהיה לכם קל יותר לא לפנות לאוכל כדי לטשטש או "למלא" את עצמכם.

וככה גם אם תבחרו כן לאכול לפעמים, תוכלו להסתפק במשהו אחד, קטן, ולא תתפזרו לאכילה לילית ממושכת.

שלא תטעו,

ברור לי שאוכל זה הדבר הכי משמח שיש, הוא גורם לנו לסיפוק מידי שאין שני לו, אבל הדבר הזה שאנחנו מרגישים עמוק בפנים לא ייעלם עם האכילה, הוא רק יידחה ליום הבא.

וכשאנחנו מגזימים עם האכילה בסופו של דבר אנחנו מוצאים את עצמנו מבואסים גם מזה. אז מה עשינו פה? התחלנו לאכול בגלל רגש שלילי, התעודדנו קצת ושוב חזרנו להרגיש רע, גם על האכילה וגם מהמצב שלא השתנה.

מניסיון של הרבה שנים על עצמי אני יכולה לומר לכלי אפשר אחרת.

כאן לשאלות שלכם

שקמה