אחד הדברים היפים שלמדתי דרך היוגה בשנתיים האחרונות זה להנות מ*הדרך* במקום לחיות בחוסר סבלנות בציפיה לתוצאה. למשל בעמידת ידיים, ששנים אני עושה בסמוך לקיר ובמקום להתרכז בלדייק את התנוחה כשהקיר תומך בי, התרכזתי רק בנוכחות המבאסת שלו.
פתאום גיליתי עולם שלם של דיוקים וניואנסים שאפשר ללמוד על התנוחה הזאת (ובכלל על יוגה), כשהמטרה היא פשוט לתרגל. *להיות בדרך*. פתאום הבנתי שאת היתרונות הבריאותיים שאני מחפשת להשיג דרך היוגה אני משיגה כבר בתרגול, לא משנה איך הוא נראה ואם הוא מצטלם יפה לאינסטגרם. זה לימד אותי לחיות עם חוסר שלמות, לאהוב את מה שהגוף שלי מסוגל *עכשיו* במקום לפנטז על איך יהיה "מושלם" אחר כך.
אני רואה עכשיו בבהירות את ההקבלה שבין עולם היוגה לעולם הירידה במשקל. לרוב, כשאישה לא מרוצה מהגוף שלה ורוצה לשנות אותו, היא מעוניינת רק בדבר אחד- לרזות ומהר! אין לה סיכוי לראות את היתרונות הבריאותיים שבתהליך עמוק וארוך טווח כי היא מרוכזת רק בגוף החיצוני שהיא לא רוצה להיות בו. היא בעצם מרוכזת בקיר של העמידת ידיים שלי, בחוסר ה"שלמות" של המצב.
מישהי צעירה שאני מלווה אמרה לי משהו מקסים, אחרי שהיא בעצמה עברה תהפוכות בלקבל את המצב כמו שהוא ולמצוא סבלנות וחמלה לעצמה:
"התהליך הזה בא ממקום של אהבה. וכשאת באה ממקום של אהבה ורואה שזה עובד אז את מבינה שאי אפשר בדרך אחרת".
התרגשתי ממנה! כי כשאת באה לתהליך הזה (וגם ליוגה) ממקום של אהבה וקבלה, את בהרכח תראי את השינויים קורים בדרך, קטנים כגדולים. את בהכרח תהני מהיתרונות הבריאותיים שמעבר לירידה במשקל, ואת בהכרח לא תסבלי מהדרך. את תלמדי לחיות גם עם ה*עכשיו* ועם חוסר ה"שלמות" שקיימת בך בעיניך ולרוב התוצאה הסופית תהפוך להיות משנית לרווח האמיתי שבתתהליך.
****ה"שלמות" אותה הזכרתי מס' פעמים היא אינדיבידואלית לכל אחת ואחת על פי מפת עולמה****
מה דעתך?
Comments